ויתור עצמי - מנגנון ריצוי

לקוחה בקליניקה סיפרה לי, שלאחרונה היא מרגישה שאינה נהנית מדבר ולא מבינה מדוע. יש לה הכל בחיים: בן זוג אוהב, חברות, משפחה... ולמרות כל זאת אינה באמת נהנית ממה שעושה - עושה מה שצריך כי חייבת. למעשה, אינה נהנית מדבר או עם אדם זה או אחר.

דיברנו ארוכות בנוגע להיכן נהנית והיכן לא. התקשתה להצביע על הבעיה, אך ציינה את הסימפטומים.

דיברנו על ילדותה: מה רצתה להשיג, אילו חלומות חלמה, מה הגשימה. כן דיברנו על התנהלותה כיום בחייה: דיברנו על היום-יום שלה ובחנו את תגובותיה לאנשים ובעת סיטואציות שונות. גילינו שהיא נוהגת להסכים עם אנשים ולא מתווכחת, שהיא מסכימה יחסית מהר למה שמציעים לה וזורמת, לדוגמה לאן ללכת עם בן הזוג, עם חברותיה ובכלל. נוהגת לוותר מהר על מה שבא לה או על מה שהיא הציעה בהתחלה, כי "לא אוהבת לריב על שטויות"...

או אז הבנו, שהיא למעשה לא יודעת לעמוד על שלה ותמיד מסכימה. שאלתי אותה האם בכל זאת קרה שהתעקשה על משהו שחשוב לה מול בן הזוג או מול חברה. היא לא הצליחה להיזכר במקרה שכזה.

שאלתי אותה מה יקרה אם תעמדי על שלך ולא תוותרי. היא ממש לא הבינה למה לה לעשות את זה וסירבה. ואז התגלה המנגנון – האדם המרצה (מרצה אחרים).

היה לה כה חשוב לרצות את האחרים ולא להתווכח – חשוב עד כדיי כך שהיא למעשה "זרמה" עם הכל....

ניסינו להבין מאיפה זה בא. חזרנו לילדות. גילינו שם ילדה עקשנית, שיודעת לומר את דעתה, יודעת לעמוד על שלה וגילינו גם אבא אגרסיבי. בכל פעם שהיתה מתווכחת איתו – זה לא היה נגמר טוב: נגמר בבכי, תסכול מטורף של הילדה ומתח בבית. מצב זה נמשך ונמשך עד שיום אחד הילדה ויתרה: הבינה שאבא שלה "אוהב" אותה הרבה יותר כאשר היא לא מתווכחת, אלא מוותרת, כשהיא מסכימה איתו ונוטה לעשות את מה שהוא מבקש ממנה: לסדר את החדר, לעזור לאמא, ללכת להתקלח בזמן וכו'. הילדה פשוט הפסיקה להתווכח כי גילתה "מלכודת דבש": היא מרצה = היא אהובה.

מנגנון זה, שנוצר בגיל כה צעיר, מלווה אותה במשך חייה: היא מרוויחה אהבה מהסובבים (כולם אוהבים אנשים "זורמים" ולא מתווכחים), אבל בטווח הארוך נוצרת בקרבה תחושה שחייה שלה אינם כיפיים: היא לא באמת נהנית כי אינה עושה את מה שמתאים לה, אלא בעיקר את מה שמתאים לאחרים.

תגלית זו היתה מהפכנית עבורה. דיברנו כיצד היא רוצה להתנהל מכאן והלאה ובעיקר מי היא רוצה להיות בחייה.

בהמשך היא עשתה את צעדיה הראשונים בעמידה על שלה בצורה נעימה ומכבדת כמובן ובכל זאת היו אנשים שזה לא התאים להם. היא נאלצה להתמודד עם אנשים שלא רצו שהיא תשתנה וזה לא היה פשוט, אבל – מאוד משחרר.

לקח לה מספר שבועות לשים לב להבדל שהתרחש בחייה ובעיקר לתחושה הטובה שהתחילה להרגיש בתוכה: תחושה שמתחילים להרגיש כשנעשים קשובים יותר לעצמינו, לרצונותינו ויודעים לתקשר זאת נכון עם העולם שסביבנו.