נוער – אי השתלבות חברתית

הגיעה אלי נערה מתוקה ונעימה. נערה אינטליגנטית וביישנית.

ישבה במתח בכיסא האימון ולא דיברה.

פתחתי את השיחה עם חיוך והצגתי את עצמי. אמרתי שאני לא מורה, לא מחנכת, לא יועצת ושלא באתי לחנכה, אלא להקשיב לה ולמה שיעלה במפגש. נדבר על מה שתרצה.

למרות שהבינה את כוונתי, הייתה במתח.

התחלנו שיחת הכרות פשוטה. הנערה ענתה לי על השאלות. לאט לאט ראיתי לפי שפת הגוף שלה שהיא משתחררת. שהיא לא רואה בי מבוגר נוסף, אלא מבוגר שונה: אדם שלא מנסה לחנך אותה, להעביר עליה ביקורת ובוודאי שלא להטיף לה.

השיחה זרמה מאוד ואף צחקנו קצת.

במפגשנו השני כבר הייתה פתוחה יותר. סיפרה לי שעברה לבית ספר חדש בגלל בעיות בביה"ס הקודם, אך עכשיו היא מרגישה לבד בכיתה. כעת היא צריכה לעבוד קשה ולהוכיח את עצמה כדי להשתלב בחבורה כי חברי הכיתה ביחד כבר הרבה זמן והיא חדשה. הציונים שלה טובים, אבל מה שמפריע לה הינו מצבה החברתי. אמנם התחברה לחלק מהבנות בכיתה, אך אינה בטוחה במקום שלה.

שוחחנו על זה, התאמנו ועבדנו על זה.

לאחר מספר מפגשים נוספים, אמרה לי שהיא מרגישה הרבה יותר טוב בכיתה וכי הבינה שהכי טוב שתהיה היא עצמה. בדיוק כפי שהיא – ללא מאמץ להיות מישהי אחרת (אחת שיותר משתדלת, יותר חברמנית וכו')

הנערה הבינה שזו הדינאמיקה בכיתה חדשה, לוקח זמן להכיר, אך מייד סיפרה על ידיד חדש בכיתה.

תוך כמה אימונים ראיתי שינוי אצלה במחשבה, בהוויה, בביטחון עצמי.

דיברנו על הקשיים שהיא עברה גם בבית הספר הקודם וגם בנוכחי וראינו את השיפור ביחסיה עם החברים לכיתה. לאחר כמה חודשים של אימון הרגישה הרבה יותר טוב והרבה יותר בנוח עם עצמה.